זמן הקסם שלנו יחד, הזמן בו הילד שלנו ממש מרגיש שאנחנו בחוויה ייחודית-משותפת, דבר שהוא שובר שגרה. כזה שנחקק לו בהארדיסק.
יום אחד כשהוא יהיה גדול והוא ינסה לזכור דברים “מהבית” אלו בדיוק הדברים הראשונים שיעלו לתודעה שלו, אבל זאת ההשקעה לטווח הרחוק:)
ומה הוא מרגיש עכשיו?
האם אנחנו מאזנים בין “הצריך לעשות” וה”כיף” שאנחנו עושים יחד כמשפחה?
כשאני חושבת על המונדיאל אני מוצאת הזדמנות שוברת שגרה (כמובן שיצוצו מיד הסוגיות “עוד זמן מסך?”, “זה לא מעניין” וכו’).
הזדמנות פז לישיבה משותפת עם בני הנוער, ישיבה עם צעירי הבית, זמן נוכחות משפחתי.

איך מוסיפים עניין?
פה נכנס המוח היצירתי של ההורה שאני. מה הילד שלי אוהב? כיצד אצליח ללכד את המשפחה למשימה משותפת ומה ניתן להשיג כחוויה נחקקת כשכולנו ביחד.
לפני שנתיים, באליפות אירופה, הדפסתי את מפת אירופה, כל מדינה שצפינו במשחק שלה סומנה במפה, הילד שלי למד גיאוגרפיה – יצרנו עניין מאתגר שהוא מעבר לכדורגל ולצפיה שגרתית במשחק.
היתה כאן למידה משמעותית דרך חוויה משותפת.