או למה לא לקחתי את בני לטיפול רגשי…
סוף שנה, עצות הגננות והמורות שליוו את היקרים במערכות השונות , מתחילות להשמע: "הילד צריך טיפול רגשי", "מרפא בעיסוק", הוראה מתקנת (שזאת בכלל נישה שקשה לי איתה. מדוע יש לתקן משהו שאינו מקולקל? יהיה פשוט יותר לקבל שישנם ילדים, שהמערכת שלהם עובדת שונה – נתאים אנחנו את עצמנו לצרכים של הילד).
אני זוכרת כשהייתי אמא צעירה, בני הבכור תמיד חזר נקי מהגן. והנה, כמה שבועות לאחר שהחגים הסתיימו להם, הגן נכנס לשגרה והגננת ניגשה אלי וביקשה שנקבע פגישה.
בפגישה היא שיתפה אותי שהבן שלי נמנע מלצייר בגועש, אינו הולך יחף בגן וארגז החול הוא מחוץ לתחום, הוא ממש לא מתקרב לאיזור המשחקים בחצר הגן. היא חושבת שיהיה נכון לפנות בשלב הזה למרפא בעיסוק / אומנות.
חזרתי הביתה עם כל האינפורמציה, מבולבלת, שואלת את עצמי מה לא בסדר עם הילד שלי. לאחר כמה שעות בהן הבטן התהפכה לי, חשבתי על כך שגם אני לא אוהבת ללכת יחפה, לא אוהבת להתלכלך ובכלל חומרים ומרקמים מוזרים ממש לא נעימים לי. הלכתי עם המחשבה רחוק יותר, גם סבתא שלו, אמא שלי, מתנהגת בדיוק כמונו – אגלה לכם סוד גם אמא שלה…
"בפגישה היא שיתפה אותי שהבן שלי נמנע מלצייר בגועש, אינו הולך יחף בגן וארגז החול הוא מחוץ לתחום, הוא ממש לא מתקרב לאיזור המשחקים בחצר הגן. היא חושבת שיהיה נכון לפנות בשלב הזה למרפא בעיסוק / אומנות. חזרתי הביתה עם כל האינפורמציה, מבולבלת, שואלת את עצמי מה לא בסדר עם הילד שלי. לאחר כמה שעות בהן הבטן התהפכה לי, חשבתי על כך שגם אני לא אוהבת ללכת יחפה, לא אוהבת להתלכלך ובכלל חומרים ומרקמים מוזרים ממש לא נעימים לי. הלכתי עם המחשבה רחוק יותר, גם סבתא שלו, אמא שלי, מתנהגת בדיוק כמונו – אגלה לכם סוד גם אמא שלה…"
ההחלטה היתה לחכות עם הטיפול החיצוני ולבדוק כיצד בבית אנחנו חושפים את בננו לחומרים ומווסתים לו את הרגישות התחושתית איתה הוא הגיע לעולם, תוך כדי שיח והתנהגות רגשית ורגישה סביב הרגישות עליה דיווחה לי הגננת.
וואלה זה עבד – היום כשהוא עולה לכיתה ג' הוא מצייר, נוגע, מחבק ואפילו הולך יחף…
הדבר הגדול בלטפל בהורים ולא בילד, שאנחנו לא מחריגים אותו. אני לא גורמת לו להרגיש שמשהו שונה או לא בסדר אצלו, בעזרת הדרכה של ההורה אנחנו מצליחים לגעת ולהשפיע על התנהגותם של הילדים. תוך כדי הדרכה נרגיש שינוי ונטיב עם מערכות היחסים המשפחתיות שלנו, החברתיות, שלנו ושל הילדים.
אז נכון, פעמים רבות אנחנו יכולים להדריך את ילדינו ולתת להם תשתית טובה בבית, כאן נכנס המשפט הזה "אין תמיד – ואין אף פעם", לפעמים כן נפנה לגורמי מקצוע מתאימים, אך נעשה את זה כאשר יש צורך ממשי. לרוב נשלב את הטיפול יחד עם הדרכת הורים טובה על מנת שגם אנחנו נקבל כלי עבודה לעבודה משמעותית איתם בבית.